VERGISS NICHT SCHABBAT
יום שבתון אין לשכוח
Vergiss nicht Schabbat,
atme ihn ein wie lieblichen Duft.
Noachs Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
Die Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
Der Tag ist geehrt von denen, die treu deinem Bund,
beachtet von Eltern und Kindern,
graviert in zwei Tafeln aus Stein,
des Grossen und Mächtigen und Heiligen Allein.
Die Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
Als sie eintraten in den Bund, da stand Israel vereint.
«Wir wollen tun und hören» – kam es wie aus einem Mund,
«Gott ist eins», antworteten sie deutlich und klar,
«Gepriesen sei Gott, er gibt den Müden Kraft.»
Die Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
Auf Moria, dem Berge des lieblichen Dufts, in Heiligkeit er sprach:
«Gedenke und halte den siebenten Tag.»
Versammle dich, lerne die Vorschriften im Detail:
gürte die Lenden, bring auf alle Kraft.
Die Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
Das Volk, das irrte wie verlorene Schafe,
soll Gottes Bundes und seines eig’nen Versprechens gedenken,
Möge kein böses Geschick stören ihren Weg,
wie du geschworen beim Rückzug der Wasser des Noach.
Die Taube fand Ruhe am Schabbat,
und dort ruhen alle Erschöpften.
יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכּוֹחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹח
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים
מֵרוֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ ה‘ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ בְּהַר הַמּוֹר
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמוֹר
חַזֵּק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
הָעָם אֲשֶׁר נָע כַּצּאֹן טָעָה
יִזְכּוֹר לְפָקְדוֹ בִּבְרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבוֹר בָּם מִקְרֵי רָעָה
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ עַל מֵי נֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹּחַ
(Der Deutsche Text ist keine wörtliche Übersetzung, sondern eine freie poetische Nachdichtung des Hebräischen.)