| Ach, wie einsam | אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד |
| Ach, wie saß einsam Nir Oz, reich an Blut Sderot ward wie die Witwe[1] benommene Stadt, wer ist ihr treu? | אֵיכָה יָשְׁבוּ בָּדָד צְעִירוֹת וּצְעִירִים בְּמִסְתּוֹרֵי שׁוֹּחוֹת וְשִׂיחִים. פָּסְקוּ רִקּוּדֵיהֶם, וּמִי יְחַלְּצֵם? |
| Ach, wie saßen einsam im Schutzraum eine Familie und noch eine, und noch eine, und noch eine. | אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד .בַּמָּמָ”ד מִשְׁפָּחָה, וְעוֹד אַחַת, וְעוֹד, וְעוֹד אַחַת |
| Ach, wie saßen einsam Späherinnen, ihre Augen überall, niemand hörte, und Hilfe – nicht da. | אֵיכָה יָשְׁבוּ בָּדָד .תַּצְפִּיתָנִיּוֹת רַבָּתִי עַיִן, וְלֹא הָיְתָה הַקְשָׁבָה, וִישׁוּעָה – אָיִן |
| Ach, wie saßen einsam junge Männer und Frauen versteckt in Gräben und Büschen, ihr Tanzen gestoppt, wer wird sie retten? | אֵיכָה יָשְׁבוּ בָּדָד צְעִירוֹת וּצְעִירִים בְּמִסְתּוֹרֵי שׁוֹּחוֹת וְשִׂיחִים. פָּסְקוּ רִקּוּדֵיהֶם, וּמִי יְחַלְּצֵם? |
| Ach, wie saßen einsam gefangene Frauen und Männer: und sitzen noch immer: 120 Männer, Frauen, Alte und Kinder. sie weinen, weinen des Nachts, Tränen auf ihren Wangen. Und niemand ist da, der sie tröstet.[2] | אֵיכָה יָשְׁבוּ בָּדָד חֲטוּפוֹת וַחֲטוּפִים, וַעֲדַיִן יוֹשְׁבִים: 120 גְּבָרִים, נָשִׁים, קְשִׁישִׁים וִילָדִים. בָּכוֹ בּוֹכִים בַּלַּיְלָה, דְּמָעוֹת עַל לְחָיֵיהֶם, וְאֵין מְנַחֵם |
| Nurit Hirschfeld-Skupinsky | |
| Deutsche Nachdichtung: Annette M. Boeckler |
[1] Anspielung auf Echa 1,1 „Ach, wie einsam sitzt sie da die Stadt [Jerusalem] (einst) reich an Volk, sie wurde wie eine Witwe.“ אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה
[2] Vgl. Echa 1,2.
Original: Times of Israel 4. Aug 2023: „O how she sat alone: New laments for a beloved land“.